2004 · violin, cello and piano · 15 min
Piano Trio No. 1
This piano trio is dedicated to the memory of the late Joseph Shiloah, father of Roi Shiloah, violinist of the Jerusalem Trio, for whom the work was written in late 2004. When Joseph Shiloah passed away during that time, I could not avoid responding to it in the piece, and it is dedicated to his memory. As a motto I chose these words from Friedrich Nietzsche's “The Birth of Tragedy”:
“The metaphysical comfort with which every true tragedy leaves us — that life is at the bottom of things, despite all the changes of appearances, indestructibly powerful and pleasurable…”
These words describe better than anything else my feelings while writing the piece, and they define both its content and its structure. About a quarter of an hour long, the trio is in a single movement, built from contrasting themes that express different states of emotional turmoil, and the twin aspects of tragedy and consolation. At first the expressive lyricism of the piano gives way to a forceful, almost violent outburst from the strings; once these two are woven together until they can no longer be separated, a third theme appears — a kind of “post mortem” song of angels. But that detached, contemplative state soon disintegrates before the storming forces, and all the themes reveal themselves as ever closer to and more dependent on one another — just like Life and Death.
Looking back from 2016, I am not sure I could write today a work in so post-Romantic a style, so faithful to the European tradition. Yet this is the dialogue every artist has with themselves while still in the middle of the road. When I manage to step out of that inner dialogue and simply listen to the music as music, it carries me along on its own journey, free of unnecessary questions.
The work was commissioned by the Jerusalem Trio and the Jerusalem Music Centre (at the invitation of Benny Gal'ed, then director of the Centre). Since its December 2004 premiere it has been performed widely and devotedly by the Jerusalem Trio and by many other ensembles across Israel and around the world.
"הנחמה המטאפיסית שמעניקה לנו כל טרגדיה אמיתית – נחמה האומרת שהחיים הם ביסוד הכל, למרות כל שינויי הנסיבות, והם חזקים, עמידים ומסוגלים לגרום עונג..." (פ. ניטשה, "הולדת הטרגדיה")
יצירה זו נכתבה עבור שלישיית ירושלים בשלהי שנת 2004. באותה עת נפטר יוסף שילוח ז"ל, אביו של כנר השלישייה רועי שילוח, ולא יכולתי להימנע מלהתייחס לכך ביצירתי. היצירה מוקדשת לזכרו. מילים אלה של ניטשה מיטיבות לתאר את הרגשתי באותם ימים, ומגדירות באופן ניכר גם את תוכנה וגם את המבנה שלה.
היצירה, שאורכה כרבע שעה, הינה בת פרק אחד, ומורכבת מנושאים מנוגדים המבטאים מצבים שונים של סערת רגשות ואת ההיבטים של טרגדיה ושל נחמה. בהתחלה הליריות האקספרסיבית של הפסנתר מתחלפת בהתפרצות כוחנית וכמעט אלימה של כלי הקשת. לאחר ששני אלה נשזרים זה בזה עד כי לא ניתן עוד להפריד ביניהם, מופיע נושא שלישי, מעין שירת מלאכים "פוסט מורטום". אך מצב ההתבוננות המרוחק מתפרק מהר מאוד אל מול הכוחות הסוערים, וכל הנושאים מתגלים כקרובים יותר ויותר זה לזה ותלויים זה בזה, ממש כמו החיים והמוות.
ממבט של שנת 2016, איני יודעת אם הייתי יכולה לכתוב היום יצירה בסגנון כה פוסט-רומנטי ונאמן לאסכולה האירופית. עם זאת, זהו דיאלוג של כל יוצר עם עצמו, כאשר הוא בעיצומה של דרך. כשאני מצליחה להתנתק מהדיאלוג הפנימי ולהקשיב לה פשוט כאל מוסיקה, המוסיקה לוקחת אותי אל המסע שלה בלי שאלות מיותרות.
מאז ביצוע הבכורה בדצמבר 2004, מבצעת שלישיית ירושלים את היצירה ברגישות ובמסירות רבה בארץ וברחבי העולם, ובעקבותיה הרכבים רבים אחרים. היצירה הוזמנה על ידי שלישיית ירושלים והמרכז למוסיקה ירושלים, ביוזמת בני גלעד ז"ל, בתפקידו כמנהל המרכז.
Commissioned by Jerusalem Trio and the Jerusalem Music Centre (commissioned by Benny Gal'ed in his role as director of the Centre).
Premiere: 2004-12 · Jerusalem Music Centre · Jerusalem Trio.
In memory of Joseph Shiloah, father of the Jerusalem Trio's violinist Roi Shiloah